כיאל נ' תה ויסוצקי (ישראל) בע"מ

החלטה

כללי

1.התובע עבד בנתבעת מיום 1/1/02 ועד ליום 31/8/04.

כתב התביעה בתביעה שבפני הוגש ביום 22.11.2010. בכתב התביעה המקורי ציין התובע כי

הוא שומר על זכותו להגיש כתב תביעה מתוקן לאחר שיועבר הסכם ההעסקה לידיו.

ביום 22/3/11 הוגש כתב ההגנה אליו צורף חוזה העסקה של התובע.

2.בישיבת 30/10/11 הודיע ב"כ התובע כי בכוונתו לתקן את כתב התביעה על בסיס זכויות המגיעות לו מכח חוזה ההעסקה.

לנוכח מועד העלאת הבקשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, נדרש התובע להגיש בקשתו בכתב, לפרט ולכמת את הרכיבים והסכומים שתיקונם מבוקש ובלווית תצהיר שיתייחס למועד הגשת הבקשה.

3.ביום 3.11.2011 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה שלא כפי שנדרש ובהחלטה מיום 4/12/11 הורה לו בית הדין להגיש בקשה ממנה יעלה בבירור מהם הסעדים הנוספים או המתוקנים תוך פירוט רכיבי התביעה וסכומם.

ביום 22/12/11 הגיש התובע תצהיר המפרט את הרכיבים והסכומים ובהחלטה מאותו היום נקבע כי התצהיר ייחשב כבקשה לתיקון כתב התביעה.

הנתבעת מתנגדת לבקשה וטוענת, כי אין להתיר את התיקון מחמת התיישנות.

עיקר טענות הצדדים

4.לטענת התובע בבקשתו, הסכם ההעסקה האישי שלו, אשר טמן בחובו הסדרת זכויות וחובות הצדדים האחד כלפי משנהו, לא נמסר לידי התובע קודם להגשת כתב ההגנה על אף פניות רבות ונשנות שנעשו על ידו לנתבעת.

לטענת התובע, הזכויות אשר הוא מבקש להוסיף לכתב התביעה נובעות אך ורק מההסכם שהועבר לידו באיחור ונסמכות על הוראותיו.

5.עוד טוען התובע, כי הואיל והנתבעת נמנעה במשך כל הזמן מלהמציא את ההסכם לידיו, וזאת בחוסר תום לב משווע וללא כל הצדקה שבדין, הרי שלא היה באפשרותו לדעת מהן זכויותיו על פי ההסכם ואת שווין של זכויות אלה.

לטענתו, יש למנות את מניין ימי ההתיישנות מיום המצאת כתב ההגנה וההסכם לידיו.

6.מוסיף וטוען התובע, כי ביכר להגיש את הבקשה לתיקון רק לאחר שהצהיר על כוונתו זו בעת הדיון ביום 30.10.2011, משום שסבר כי "דרך המלך הייתה העלאת הטענות בדיון המקדמי הראשון אגב מתן הסבר המניח את הדעת והעלאת הבקשה בפני בית הדין תוך פירוט המסכת העובדתית לאשורה והצגת הטיעונים המשפטיים אשר יחדיו יש בהם לאשש ולשמוט את הקרקע מתחת לכל טענה מקדמית ובכלל זה טענת ההתיישנות".

7.לטענת הנתבעת, יש לדחות את הבקשה בעיקר מן הטעם שהרכיבים והסכומים הנוספים התיישנו, כי יש שיהוי בלתי סביר בהגשת הבקשה, חוסר תום לב וגרימת נזק לנתבעת, אשר לא תוכל להתגונן בטענת התיישנות, נזק שאינו ניתן לפיצוי בפסיקת הוצאות.

8.הנתבעת טוענת כי הנוהג אצלה הינו למסור לעובד עותק מחוזה ההעסקה ויש להניח כי התובע אינו חורג מכלל זה והחוזה הומצא לידיו בתחילת העסקתו.

9.עוד טוענת היא, כי התובע לא פנה בבקשה לקבל עותק נוסף מן החוזה אלא ביום 24/10/10 , בסמוך להגשת התביעה. גם לאחר קבלת החוזה שצורף לכתב ההגנה השתהה התובע בהגשת הבקשה.